כלי מטבח, בישול והגשה - וינטג' ועתיקים למכירה
צלחות עתיקות, כלי קרמיקה ופורצלן, מגשים, כוסות קריסטל, כלי הגשה, תבניות נחושת, מטחנות, סכו״ם ומכשירי מטבח עתיקים. אוסף של כלי מטבח מפעם, שבחרנו לקנייה לאספנים וגם לעיצוב הבית. רוצים לקרוא עוד? בקרו כאן בקישור
מדריך כלי מטבח עתיקים – כשהשימושיות פוגשת עיצוב
על כלי הגשה, המטבחים של פעם והשראה לעיצוב הבית עם אופי
יש משהו מכשף במטבח של פעם, במעבדת המטעמים של הסבתות והאמהות. בעידן של ימינו שבו כמעט הכל מיוצר בייצור תעשייתי המוני ומהיר, כלי המטבח וההגשה של אז מציעים משהו אחר: ייחודיות, היסטוריה, יופי, איכות ועיצוב ששרדו את שינויי הזמן.
לכן הם אהובים היום גם על אספנים וגם על מי שמחפש פריטי וינטג’ לעיצוב הבית.
בעולם האספנות והעיצוב התחום נקרא Kitchenalia – עולם שלם שמקיף את כלי המטבח מהתקופות השונות, את אביזרי הבישול והאפייה, הכלים לשימור מזון, המכשירים להכנה ביתית וכלי האירוח המהודרים של פעם. חלקם מהתקופה שלפני הגעת מוצרי החשמל הביתיים, ואחרים כבר שייכים לעולם הווינטג’ הצבעוני של המאה ה־20.
מי שמחפש היום כלי מטבח עתיקים למכירה מגלה עולם רחב בהרבה מצלחות וכלי שולחן – מכשירים מכניים, אביזרי בישול ואפייה, כלי אחסון ושימור ופריטים ייחודיים שהפכו לפריטי אספנות ולעיצוב הבית. בחנות האונליין של ימי בנימינה אנחנו מביאים פריטים כאלה מהארץ ומאירופה, וההיצע מתחלף בהתאם לאוצרות שאנחנו מגלים בשווקים.
עתיק או וינטג’ ?
עתיק - פריט בן יותר מ־100 שנה.
וינטג' - פריט בן יותר מ־30 שנה.
1. המילון לסוגי החומרים
פורצלן Porcelain החרסינה האיכותית ביותר, בעלת גוף לבן, אטום לחלוטין, עדין ובעל שקיפות קלה.
פייאנס Faience חרס צרפתי בגלזורה אטומה ומבריקה של בדיל. בבסיס חרס המכוסה בזיגוג בדיל אטום ולבן-חלבי, ועליו ציורים ידניים. סגנון זה הגיע לשיא תפארתו בצרפת במאות ה-17 וה-18, והיווה פריט נוי ושולחן יוקרתי עבור בני האצולה. בסיס לעיצוב מטבח בסגנון פרובאנס.
איירון סטון Ironstone חרס בפיתוח אנגלי מראשית המאה ה־19, בעל עמידות יוצאת דופן לצ’יפים (שברים בקצוות). קלאסי לסגנון הכפרי האנגלי. אגב, למרות השם – אין בו אפילו גרם אחד של ברזל !
סטון-וור : Stoneware חומר קרמי צפוף ואטום לנוזלים, משמש בעיקר לכדי אחסון, התססה וכבישה.
טרה קוטה Terracotta חרס אדמה טבעי, גולמי ונקבובי, מתאים לאחסון יבש ולבישול איטי.
כלים וגביעי קריסטל כלי קריסטל היו חלק משולחנות האירוח המפוארים באירופה, בעיקר במאות ה־18 וה־19. מרכזי ייצור חשובים היו באנגליה, צרפת ובוהמיה (צ’כיה). קריסטל הוא זכוכית שאליה הוסיפו עופרת, שאפשרה ליצור כלים מבריקים במיוחד ולעטר אותם בחיתוכים ידניים. עולם שלם של גביעי יין, שמפניה וליקר, דקנטרים, קנקנים וקערות. ועוד משהו… לקריסטל איכותי יש קסם נוסף – הצליל הצלול, הפעמוני והמתמשך שנשמע בנקישה עדינה על הגביע.
זכוכית דחוסה Depression Glass בשנות ה־20 וה־30 יוצרו בארה״ב כלי זכוכית דחוסה בכמויות גדולות ובשלל צבעים. הם מזוהים במיוחד עם שנות השפל הגדול – ה־Great Depression – ומכאן השם Depression Glass, עם כפל לשון יפה בין הזכוכית ה״דחוסה״ לתקופת ה״שפל״. בתקופת השפל בארה״ב חברות מזון השתמשו בכלי הזכוכית האלה לקידום מכירות; Kellogg’s, למשל, הציעה כבר בשנת 1935 כלי Depression Glass כמתנות בתוך אריזות דגני הבוקר שלה. וכך הכלים הפשוטים והזולים של אז הפכו היום לפריטי אספנות שצדים בשווקים.
זכוכית יצוקה מתקופת השפל חולקו חינם לקידום מכירות
כסף, ציפוי כסף, נחושת פליז אלומיניום ועוד
במטבח ובהגשה כלי הכסף שימשו לאורך ההיסטוריה לא רק כפריטים פונקציונליים, אלא בעיקר כסמלי סטטוס מובהקים וכיצירות אמנות של ממש. כלי נחושת עתיקים היו הלב הפועם של המטבח הביתי והאירוח במשך מאות שנים, והיו סמל למעמד כלכלי ואיכות חיים. בשל עמידותם ומוליכות החום הגבוהה שלהם, הם שימשו כלי עבודה מרכזיים לבישול, לצד תפקיד אסתטי מפואר על שולחן ההגשה.
כלי כסף מלא עתיקים בדרך כלל נושאים חותמות המעידות על טוהר הכסף, היצרן ולעיתים גם מקום ושנת הייצור. כלים מצופים כסף מסומנים לעיתים EP או EPNS.
כלי כסף וציפוי כסף -יופי של שימוש לכל יום
עבודת צורפות מדויקת עשוי כסף
2. איך עוטרו הכלים של פעם?
בעולם הכלים העתיקים והוינטג’, העיטורים נעשו במספר דרכים מרכזיות שהעניקו לכל כלי את המראה הייחודי שלו:
ציור יד (Hand-Painted): במפעלים ובסדנאות הנחשבות פעלו מחלקות שלמות של אמנים ואומניות שהיו מציירים באופן ידני על כל כלי וכלי. ולכן כל פריט הוא יחיד במינו – וכשמסתכלים מקרוב אפשר להבחין בסימני המכחול ובשכבות הצבע.
הדפסים ומדבקות (Transferware / Decals): טכניקה שאפשרה להעביר איורים מפורטים, כמו פרחים, נופים ועיטורים, בצורה מדויקת ואחידה לכל הסדרה.
עיטורי זהב (Gilding): הוספת פסי זהב, לעיתים זהב 24 קראט, בשולי הכלים או בידיות, המעניקים מראה עשיר ומהודר.
שילוב טכניקות (Hand-Finished): כלים שבהם קווי המתאר הוטבעו בהדפס, והצביעה עצמה נעשתה ביד על ידי האמנים במפעל.
3. טרנספרוור, פלו בלו ודקאל – מה ההבדל?
טרנספרוור (Transferware) – הדפס מעבר
טכניקת עיטור שהתפתחה במאה ה־18 ואפשרה להעביר לכלי קרמיקה ופורצלן דוגמאות מפורטות באמצעות הדפס. הדוגמה נחרטה על לוח נחושת, הועברה בצבע אל נייר דק וממנו אל הכלי. השיטה אפשרה לראשונה לייצר באופן סדרתי עיטורים מורכבים ואחידים, והיא מזוהה במיוחד עם כלי הקרמיקה האנגליים המעוטרים בכחול, שחור, חום, אדום וגוונים נוספים.
פלו בלו (Flow Blue) – ה״טעות״ שהפכה להיט
גרסה מיוחדת של טרנספרוור שהתפתחה באנגליה במאה ה־19. בזמן השריפה בתנור גרמו לצבע הכחול הכהה להתפשט ולטשטש את הקווים החדים של ההדפס, וכך נוצר אפקט רך, מעורפל וערפילי. דווקא המראה ה״לא מושלם״ הזה הפך לסגנון מבוקש מאוד, וכלי Flow Blue הם היום תחום אספנות בפני עצמו.
דקאל (Decal) – עיטור בהעברה מודפסת
טכניקה מאוחרת יותר שבה העיטור המודפס מועבר אל הכלי באמצעות נייר העברה או מדבקת מים ונצרב עליו בשריפה. השיטה אפשרה שימוש נוח יותר במספר צבעים, בדוגמאות מורכבות ובייצור סדרתי מדויק, והפכה נפוצה מאוד בתעשיית הקרמיקה והפורצלן במאה ה־20.
בקצרה: טרנספרוור הוא הדפס מעבר שמקורו בלוח חרוט; Flow Blue הוא סוג של טרנספרוור שבו הכחול מתפשט ומקבל מראה מטושטש; ודקאל הוא עיטור מודפס המועבר אל הכלי בשיטה מאוחרת וגמישה יותר.
עיטורי צלחות בשיטת Transferware
ספלים עתיקים פורצלן בשילוב דוגמאות
4. מפעלי הקרמיקה והפורצלן החשובים: השמות שכל אספן צריך להכיר
גרמניה
מייסן (Meissen): מפעל הפורצלן הראשון באירופה, שנוסד בשנת 1710 ומוכר בחותמת החרבות המוצלבות.
הוצ’נרויטר (Hutschenreuther): ממפעלי הפורצלן הגרמניים המובילים והמוערכים.
רוזנטל (Rosenthal): מתמחה בפורצלן מודרני ואמנותי באיכות גבוהה.
וילרוי אנד בוך (Villeroy & Boch)
צרפת
לימוז’ (Limoges): אינו שמו של מפעל אחד, אלא אזור בצרפת שבו פעלו סדנאות ומפעלי פורצלן רבים. כלי לימוז’ ידועים בפורצלן הלבן והעדין שלהם ובעיטורי זהב וציורי יד.
סוור (Sèvres): מהשמות החשובים והיוקרתיים בתולדות הפורצלן הצרפתי.
איטליה
ג’ינורי 1735 (Ginori 1735): יצרנית פורצלן איטלקית שנוסדה בשנת 1735, ונחשבת לאחת מיצרניות הפורצלן היוקרתיות בעולם. הייתה מוכרת גם בשם ריצ’רד ג’ינורי.
אנגליה
וודג’ווד (Wedgwood): יצרנית אנגלית אייקונית, המזוהה במיוחד עם כלי ג’ספרוור (Jasperware)
ספוד (Spode): מהיצרניות החשובות בתולדות הקרמיקה האנגלית, המזוהה עם כלי Transferware ועם הדפסי הכחול־לבן האנגליים.
פורטמריון (Portmeirion): מותג בריטי אייקוני, המפורסם במיוחד בסדרת Botanic Garden עם האיורים הבוטניים הקלאסיים.
רויאל דולטון (Royal Doulton), מייסונס (Mason’s), ג’ונסון ברדרס (Johnson Brothers), מינטון (Minton), ווסטר (Worcester) ורויאל אלברט (Royal Albert): מהשמות האנגליים הבולטים בעולם כלי החרס והפורצלן.
דנמרק
רויאל קופנהגן (Royal Copenhagen): מפעל הפורצלן המלכותי של דנמרק.
הולנד
רויאל דלפט (Royal Delft): מפעל הולנדי היסטורי המייצר מאז המאה ה־17 בעיטורי כחול־לבן .
סקנדינביה
פיגיו (Figgjo) – נורבגיה: מפעל נורבגי מוביל בעיצוב Mid-Century
ארביה פינלנד (Arabia Finland) ורורשטרנד (Rörstrand) – שוודיה: שניים מהמותגים החשובים בעיצוב הסקנדינבי.
5. דגמים ודוגמאות ידועות
דגם ״ערבה בוכייה״ Blue Willow Pattern : מהדגמים האנגליים הנמכרים והנאספים בהיסטוריה.
דוגמת ״הבצל הכחול״ Zwiebelmuster : הדוגמה הקלאסית בכחול־לבן בהשראת עיטורים אסיאתיים. הרימונים בדוגמה המקורית נקראו בטעות ״בצל״, והשם הפך לאייקון עולמי.
פלואו בלו (Flow Blue ) סגנון אנגלי מהמאה ה־19 שבו הצבע הכחול ״זלג״ בתנור והעניק לאיורים מראה רומנטי ומטושטש.
Old Country Roses הדגם הנמכר ביותר של המותג האנגלי רויאל אלברט, עם ורדים עשירים וגימורי זהב.
Botanic Garden הסדרה האהובה של פורטמאיריון עם האיורים הבוטניים.
פלורה דניקה – Flora Danica מערכת אוכל מפורסמת ויוקרתית, של רויאל קופנהאגן המעוטרת באיורים בוטניים מדויקים ומוזהבים בעבודת יד.
זכוכיות פיירקס משנות ה־50–70: כלי אפייה מזכוכית חסינת חום בעיטורים צבעוניים ואייקוניים.
6. כלי המטבח של פעם – ממחבצות חמאה ועד מיכלי שימור מזון
המטבח של פעם היה מלא בכלים ומכשירים שנועדו להכנה, בישול, אפייה ושימור מזון. לפני שהמיקסר, מעבד המזון והמקרר הפכו לחלק קבוע מהמטבח הביתי, כמעט לכל פעולה היה כלי משלה – ולעיתים כמה גרסאות.
בהם כלים פשוטים ולצדם מנגנונים מכניים חכמים, רבים יוצרו מחומרים שמיד מתחברים למטבח הישן: נחושת, ברזל, חרס, זכוכית, אמייל ועץ.
הכלים נועדו לשימוש ממושך. הם נשארו במטבח עשרות שנים, עברו מדור לדור וצברו סימני שימוש, שחיקה ופטינה. דווקא הנחושת שהתכהתה, העץ שנשחק מהידיים, האמייל שקיבל סימני גיל וכלי החרס עם פגעי הזמן – הם היום חלק מהאופי ומהיופי שלהם.
זה אחד התחומים המרתקים בעולם ה־Kitchenalia, משום שהכלים מספרים לא רק מה אכלו, אלא גם איך הכינו את האוכל ואיך נראו חיי היום־יום במטבח.
לטחון, לגרד, להקציף ולחתוך
לפני מכשירי החשמל היו במטבח מחבצות חמאה, מקצפות ידניות ומקצפות גלגל, מטחנות קפה, מטחנות אגוזים ותבלינים, מטחנות בשר, פומפיות ומגרדות לגבינות ולירקות, קוצצים, מסננות ונפות. כמעט לכל פעולה ולכל חומר גלם היה כלי ייעודי, והם השתנו גם בהתאם למטבח המקומי ולמה שנהגו להכין ולאכול בכל אזור.
דוגמה יפה לכך הגיעה איתנו מפארמה, איטליה: באזור הייצור של גבינת הפרמג׳ן, שהיא גבינה קשה, היה צורך להשתמש במגרדות גבינה ייעודיות שמתאימות לגבינה הקשה הזו. מגרדת עתיקה כזו היא אלבה, בחנות של ימי בנימינה.
מטחנות הקפה הן עולם אספנות בפני עצמו. לצד מטחנות עץ שולחניות יוצרו גם מטחנות קפה עתיקות לתלייה על הקיר, חלקן עם מכלי חרס ופורצלן מעוטרים, המנגנונים, הידיות, העץ, המתכת והטיפוגרפיה הופכים רבים מהמכשירים האלה לפריטי וינטג’ נהדרים בעיצוב המטבח.
ידעתם שפיג׳ו ייצרה מטחנות קפה עוד בשנת 1840, לפני מכוניות?
קערות לישה, מערוכים ועולם הבצק
לעבודה בבצק ולאפייה יש משפחה עצומה של כלים. קערות לישה גדולות מחרס נחושת או פורצלן, מערוכי עץ, גלגלות לחיתוך ולעיטור בצק, חותכנים וכלים להכנת פסטה היו חלק בלתי נפרד מהמטבח.
גם המערוך, שנראה כמו אחד הכלים הפשוטים ביותר, קיבל גרסאות רבות. חוץ ממערוכי העץ היו מערוכים מקרמיקה ומפורצלן עם עיטורים, ומערוכי זכוכית חלולים, שנועדו למילוי במים קרים כדי לשמור על בצק קר בזמן הרידוד. באיטליה התפתח עולם עשיר במיוחד של גלגלות, חותכנים ומכשירים לרידוד ולחיתוך פסטה.
לצד כלי הבצק היו גם קרשי לחם אנגליים עתיקים מעץ, עם גילוף ידני של עיטורי עלים, פרחים וכתובות. בשנים האחרונות אנחנו רואים בשוקי העתיקות באנגליה את המרדף אחרי קרשי הלחם האלה – והמחירים בהתאם.
קערות חרס גדולות, מערוכי פורצלן, גלגלות פסטה וקרשי לחם מגולפים משתלבים מצוין במטבח עכשווי, על אי או במדפים פתוחים.
תבניות – עולם של צורות
אחד התחומים היפים בכלי המטבח העתיקים הוא עולם התבניות. תבניות נחושת יוצרו בשפע של צורות – פרחים, פירות, דגים, צדפים, קונכיות, כתרים, צורות גיאומטריות ודוגמאות מורכבות – ושימשו להכנת מאכלים שנועדו לצאת מהתבנית ולקבל את צורתה של הדוגמא.
היו גם מגוון רחב של תבניות ג’לי.
באנגליה, שבה ג’לי ופודינגים הם חלק מתרבות האירוח, יוצרו תבניות מזכוכית עבה, מחרס ואיירון-סטון, לעיתים בצורות מורכבות מאוד. בצרפת ובאיטליה בלטו כלי הנחושת ותבניות הפטיסרי.
במטבחים של פעם, תבניות מסננות סירים וכלי נחושת אחרים לא הוסתרו בארונות. התבניות בצורות ובגדלים שונים נתלו על הקירות או הוצגו על מדפים ומתלים פתוחים. השילוב של הנחושת, הפטינה וריבוי הצורות הפך את האוסף לחלק מהמראה של המטבח.
אותו רעיון חוזר בעיצוב פנים גם כיום. מעצבים תולים יחד תבניות נחושת עתיקות בצורות שונות ויוצרים מהן קיר גלריה למטבח. דווקא השוני ביניהן והגוונים השונים שהנחושת קיבלה במשך השנים הם שיוצרים את המראה המיוחד.
הסירים וכלי הבישול
גם הסירים וכלי הבישול מספרים סיפור של מקום ותקופה.
לנחושת היה מקום חשוב במיוחד במטבח הצרפתי. סירי נחושת עתיקים ומחבתות נחושת שימשו לבישול ולהכנת רטבים ומאכלים שונים, בעיקר בזכות הולכת החום המצוינת של החומר. המסורת הזו לא נעלמה: בצרפת פועלים עד היום יצרנים ותיקים שמייצרים כלי בישול מנחושת בשיטות מסורתיות עבור בשלנים ומטבחים מקצועיים.
למשל, Mauviel, מייצרת כלי נחושת בנורמנדי מאז 1830.
במהלך המאה ה־20 האמייל הכניס למטבח הרבה צבע. סירים, קערות וכלי אחסון קיבלו פסים, פרחים ודוגמאות גיאומטריות.
מצקות, מסננות, כפות וכלי בישול קיבלו ידיות עץ או חרסינה, והם מפגש מושלם בין כלים יומיומיים לעיצוב.
חלב, חמאה ושימור מזון
הכנת חמאה בבית יצרה עולם שלם של כלים משלה. מחבצות חמאה יוצרו מעץ, חרס, זכוכית ומתכת, ולצדן היו תבניות וחותמות חמאה מעץ מגולף, שהעניקו לגוש החמאה צורה או דוגמה לפני שהוגש לשולחן.
שימור ואחסון מזון היו חלק משמעותי מחיי המטבח. לפני המקרר הביתי, המקפיא ואריזות הפלסטיק, כדי סטון-וייר שימשו לכבישה ולהתססה, צנצנות זכוכית לשימורים, מכלים נפרדים לקמח, סוכר, מלח ומוצרים יבשים, כדי שמן, בקבוקי מים וכלי חרס, זכוכית, אמייל ופח מילאו את המטבח והמזווה.
האריזות
גם האריזה עצמה הייתה אחרת. מוצרים נמכרו בצנצנות ובכלי חרס שעליהם הודפס שם היצרן.
כלי מרמלדה אנגליים, כלי חרדל וכלי Félix Potin הצרפתיים הם דוגמאות לפריטים שנולדו כאריזות מסחריות והפכו עם השנים לפריטי Kitchenalia מבוקשים.
כלים עם כיתוב מקורי, סימון מסחרי או גרפיקה תקופתית מבוקשים מאוד. הטיפוגרפיה, העיצוב ותוכן הכיתוב היו חלק מהפרסום של המוצר, והיום הם מוסיפים לכלים האלה אופי, הומור ונוסטלגיה.
עם כניסת המקרר, המזון התעשייתי והפלסטיק השתנה המטבח, וגם עולם כלי המטבח. במהלך המאה ה־20 נכנסו בקליט, מלמין ופלסטיק, ואיתם צבעוניות, צורות ומכשירים חדשים שהיום כבר שייכים בעצמם לעולם הווינטג’.
אל אוספי המטבח בחנות שלנו אנחנו כל הזמן מחפשים תבניות נחושת עתיקות, כלי חרס, מטחנות, פומפיות, כלי אחסון, סכו״ם מיוחד ומכשירי מטבח עתיקים. רבים מהם כבר קשים להשגה, וכמעט תמיד מדובר בפריט יחיד ומיוחד – One of a Kind. הקולקציה בחנות משתנה כל הזמן, ופריט שנמכר לא בהכרח חוזר.
7. האוצרות הנשכחים: מסכו״ם סרדינים ועד מספריים מכסף לענבים
בתקופה הוויקטוריאנית חוקי הנימוס הולידו עולם שלם של כלים ייעודיים לכל מאכל. כך נוצרו כלי סכו״ם ופריטי הגשה ייחודיים, שהם היום מוקד משיכה לאספנים.
סכו״ם הגשה ייעודי: מזלגות סרדינים, סכיני דגים, מלקחי אספרגוס, כפות לפיזור סוכר, סכיני לחם, כפיות קוויאר, סכיני חמאה, כלי הגשה לבשר, לדגים ולזיתים, ומספריים לגזירת אשכולות ענבים.
ידיות מעוצבות: ידיות צדף (Mother of Pearl), שנהב, עצם מוברשת, בקליט וכסף מלא.
כלי הגשה ושולחן: קערות למרק, כיפות גבינה (Cheese Domes), כלי חמאה, מעמדי טוסטים, כוסיות ביצה ופומפיות מוסקט.
פעם לכל מאכל היה כלי הגשה ייעודי - סט לדגים
8. טקס האירוח: סדר הכלים והצלחות בשולחן העתיק
בשולחנות האירוח של פעם, ובמיוחד בארוחות רשמיות, הארוחה נבנתה בשלבים ולמנות השונות היו צלחות וכלי הגשה ייעודיים. היו שינויים קטנים בין המדינות, אבל זה היה עולם שלם של כלים וצלחות:
צלחת לחם – כ־14–16 ס״מ: צלחת קטנה שהונחה משמאל לסועד.
צלחת מרק עמוקה – כ־20–23 ס״מ: הייתה חלק חשוב מהארוחה.
צלחת דג או מנה ראשונה – כ־19–22 ס״מ: צלחת ביניים למנות קטנות שהוגשו לפני המנה העיקרית.
צלחת למנה עיקרית – כ־23–25 ס״מ: וכאן הפתעה – הן היו קטנות יותר מהצלחות של היום.
חשוב לזכור שצלחת עתיקה בקוטר 24 ס״מ היא הגודל הנכון למנה העיקרית.
צלחת סלט – כ־17–20 ס״מ: היו גם בצורת חצי סהר לצד הצלחת העיקרית.
צלחת קינוח או עוגה – כ־15–19 ס״מ: לקינוחים, פירות ועוגות.
ועוד ועוד כלים: צלחות הגשה גדולות, קערות להגשת מרק, מגשים, כלי רוטב, ועוד
ואיך כל זה היה מסודר?
במרכז הצלחת העיקרית, מעליה צלחת מנה ראשונה או דג ומעל כולן צלחת המרק. משמאל למעלה הונחה צלחת הלחם, ולצד הצלחת העיקרית צלחת סלט – בצורת חצי סהר.
במהלך הארוחה הכלים הוסרו והתחלפו בהתאם למנות.
כך שולחן האירוח נבנה משכבות של צלחות וכלים בגדלים שונים באותה הדוגמה – ולכל אחד היה תפקיד.
ומה לגבי הסכו״ם? הכלל "מבחוץ פנימה"
לצד שכבות הצלחות הונחו סוגים שונים של מזלגות, סכינים וכפות. כדי שלא ללכת לאיבוד, הכלל היה פשוט: מבחוץ פנימה. הכלים בקצה החיצוני יועדו למנה הראשונה, ובכל מנה שהתחלפה עברו לזוג הכלים הבא שקרוב יותר לצלחת העיקרית. כפית ומזלג הקינוח הונחו במאוזן, ממש מעל הצלחת העיקרית.
תרשים עריכת שולחן למשרתים - לארוחה רשמית בצרפת . 1899
9. ליצור נשמה בבית: עיצוב אקלקטי ושילוב במטבח המודרני
והיום?
מערכות האוכל הרשמיות קצת פחות מבוקשות. העיצוב העכשווי חוגג דווקא את השילוב (Mix & Match) – ערבוב של צלחות מדגמים ותקופות שונות שיוצר שולחן אירוח עשיר ומלא אופי.
עיצוב שולחן אקלקטי נותן את המראה המיוחד
10. המדריך לאספן: מה חשוב לבדוק לפני שקונים?
כשפוגשים כלי עתיק או וינטג’ – בשוק פשפשים, ביריד עתיקות, בחנות או ברשת – יש כמה סימנים שכדאי לבדוק:
חותמות וסימני יצרן (Backstamp): הופכים את הכלי ובודקים את התחתית. חותמת מוטבעת, מודפסת או חרוטה יכולה ללמד על היצרן, ארץ המקור ותקופת הייצור. חשוב לדעת שגם אם אין חותמת, זה לא מעיד שהכלי אינו עתיק – פריטים קדומים רבים או עבודות של סדנאות קטנות יוצרו ללא סימון.
מצב השימור (Condition):
צ’יפים, סדקים ותיקונים: בדיקת השוליים, הידיות והפייה בקנקנים. כדאי לשים לב גם לסימני הדבקה, רסטורציה ישנה או תיקוני צבע.
סדקי גלזורה (Craquelure): רשת סדקים עדינה בגלזורה, האופיינית לכלי חרס עתיקים ומעניקה להם פטינה טבעית.
שחיקת זהב וציור: בדיקת רמת השתמרות עיטורי הזהב וציורי היד.
צליל הכלי: טפיחה קלה על שפת הכלי עשויה לסייע בזיהוי סדקים שאינם נראים לעין, אך אינה תחליף לבדיקה יסודית של הכלי.
משקל ותחושת החומר: כלי Ironstone ו־Stoneware יהיו בדרך כלל כבדים ומסיביים יותר, בעוד שפורצלן איכותי יכול להיות עדין ובעל שקיפות מסוימת מול האור.
11. איפה מוצאים ואיך קונים עתיקות אונליין בביטחון?
בעוד שרכישה בשווקי פשפשים ובירידי עתיקות דורשת זמן וחיפוש, הרשת מציעה כיום גישה לאוספים מכל העולם. עם זאת, רכישת פריטים עתיקים ושבירים אונליין דורשת קנייה ממקור אמין ומקצועי.
מי שמחפש לקנות עתיקות אונליין, כלי הגשה למכירה, קניית כלי מטבח עתיקים או וינטג’ בישראל יכול היום להגיע למבחר גדול. בקנייה אונליין אי אפשר לבחון את הפריט מקרוב, ולכן חשוב במיוחד לקנות ממקור אמין שמציג אותו בצורה ברורה, מתאר את מצבו במדויק ונותן את כל המידע לפני הרכישה.
מה חשוב לוודא כשקונים עתיקות ברשת?
גלריית תמונות מפורטת: חנות אמינה תציג צילומים ברורים של הכלי מכל הזוויות, כולל חותמת התחתית ותיעוד של פגעי הזמן, אם קיימים.
תיאור מקצועי: פירוט של סוג החומר, התקופה המשוערת, המידות ומצב השימור.
אוצרות קפדנית: בית עסק מתמחה אינו רק אוסף פריטים, אלא בוחר אותם לפי איכות, עניין, מקור והערך העיצובי שלהם.
מומחיות באריזה ומשלוחים: כלי פורצלן, זכוכית ופריטים עתיקים דורשים אריזה מקצועית שתבטיח הגעה בטוחה.
מחפשים להוסיף נשמה וסיפור למטבח שלכם?
בחנות האינטרנטית של ימי בנימינה תמצאו אוסף מוקפד של כלי בית, כלי הגשה וכלי מטבח עתיקים למכירה, שנאספו אחד־אחד בארץ ובשווקים באירופה. כל פריט עובר בדיקה, מצולם באופן מדויק ונארז בקפידה למשלוח בטוח עד הבית.
מתנות ? כלי מטבח וכלי הגשה עתיקים יכולים להיות מתנות וינטג’ מקוריות – לבית חדש, לחובבי בישול ואירוח או למי שמעדיף פריט חד־פעמי עם היסטוריה על פני ייצור המוני.
12. שאלות ותשובות
האם מותר להשתמש בכלי מטבח עתיקים לבישול ולאכילה יומיומית?
לא בכל כלי עתיק נכון להשתמש כיום למזון. הדבר תלוי בחומר, בגלזורה, בציפוי ובמצב הכלי. בכלי נחושת יש לוודא שהציפוי הפנימי תקין, ובכלי חרס וקרמיקה יש להביא בחשבון שסוגי גלזורה וצבע ישנים אינם בהכרח עומדים בתקנים הנהוגים כיום. כשאין ודאות לגבי החומר או מצבו, עדיף להשתמש בפריט להגשה יבשה או לעיצוב בלבד.
איך מעריכים שווי של כלי עתיק?
שווי של פריט נקבע לפי מספר גורמים: היצרן ,חותמת הגב, גיל, נדירות הדגם, מצב השימור, איכות העיטור והחומר, וגם השוואה לפריטים דומים בשוק ובמכירות פומביות. בכלי פרסום ובפריטים עם כיתוב מקורי יש משמעות גם לנדירות המותג ולמצב הגרפיקה.
איפה אפשר לקנות בארץ את כל האוצרות האלו שרואים בשוקי העתיקות בחו״ל?
פריטי Kitchenalia איכותיים אפשר למצוא גם בארץ. ביריד ימי בנימינה, בחנות האינטרנטית של ימי בנימינה אנחנו מציעים כלי מטבח עתיקים למכירה בישראל, שנבחרו בארץ ובשווקים באירופה ומגיעים לאתר עם צילומים אחריות ותיאור מפורט.
האם נכון להשתמש בכלים האלה ביום־יום או שעדיף לשמור לתצוגה?
זה תלוי בפריט. יש כלי הגשה וכלי שולחן ישנים שאפשר להמשיך ליהנות מהם גם היום, ויש כלים שמצבם, החומר שממנו יוצרו או השימוש המקורי שלהם הופכים אותם מתאימים יותר לאספנות ולעיצוב. כך או כך, הם לא חייבים להישאר מאחורי זכוכית – אפשר לשלב אותם בבית ולתת להם חיים חדשים, גם אם התפקיד שלהם השתנה.
לסיכום
במטבח של פעם נולדו כלים שנועדו לשימוש יומיומי. היום הם ממשיכים לספר סיפור, להכניס אופי לכל בית ולהוכיח שוינטג’ לעיצוב הבית הוא הרבה יותר מטרנד חולף.
